ביד רמה

דווקא ברוח הימים, ימי אהבה וסלחנות, ימי תשובה והסתכלות פנימית, נכון לי להתייחס לנושא שמעסיק את המדינה כולה וכעת גם את העולם כולו: "למלא את החלל" סרטה של רמה בורנשטיין, האישה החרדית התל אביבית, החוזרת בתשובה שעשתה היסטוריה, לכל הדעות.

כמי שמנהלת אורח חיים דתי ועם זאת מעורבת מאד בחברה שאינה דתית, בעיקר בעבודה ובמגע שלי עם אנשים, אני נוטה מאד להזדהות עם רמה, להעריך אותה, ואני נהנית לראות שהיא מסוג הדמויות שהפכו להיות "רכושם של הציבור" ועדיין להיות אהובים ולקבל את הפרגון מהקהל. מאחלת לה ולכולנו שתמשיך להיות כזו. המבחן אינו פשוט: לא קל לעמוד מול כל מה שהעולם מציע ונותן לך, אבל הגבורה של רמה היא בכך שהיא יודעת בדיוק מאין באה ומתוך אילו אינטרסים היא פועלת. מאידך, אם להיות אובייקטיבית ואולי קצת שמרנית, אין ספק שעומדת על הפרק שאלה- מה סרט כזה עושה לציבור הדתי או החרדי? ואין מי שיענה על השאלה חד משמעית.

לא נשכח שמדובר כאן בבלוג אופנה ולכן לא ניסחף לעוד דעות והגיגים, אם כי אני יכולה לפתח את הנושא על פני פוסטים שלמים, אלא נציג כמה מראות של  אישה אחת, משמעותית עם נוכחות, שבלי קשר להשלכות של סירטה, אין ספק שכנגד הזרם היא מופיעה בפומבי במראה הכי שמרני, ששומר לה מקום של כבוד וחיבה. בעקבות הצלחתו של בטקס פרסי אופיר, הסרט , שנבחר לסרט הטוב של שנת 2012 יתחרה בחורף הקרוב על על פסלון הזהב שיוענק לסרט הזר הטוב ביותר שם, הרחק, בזירת האוסקר העולמי.

באיזה בגד תצעד רמה בטקס היוקרתי והמפורסם? עדיין לא ידוע. אבל בינתיים בואו נתענג על כמה לוקים מעניינים, כי מתי בפעם האחרונה היתה בתחרות מישהי שתופרת את הבגדים לעצמה?  ודווקא נפתח בתמונה של הפקת הסרט  שכולה שיק, כנגד כל הציפיות.

בורנשטיין, באחד מהראיונות הראשונים, לפני ההצלחה הארצית (פרסי אופיר) והעולמית (בונציה)

בפסטיבל ונציה, מול הקהל האיטלקי האופנתי ובכלל- העולמי, לאחר הזכייה של הדס ירון, השחקנית הראשית, כשחקנית הטובה ביותר.