סוף עונת התפוזים

אם היו לי עד היום נקיפות מצפון באשר לאימהות שלי (לא שזילזלתי בתפקיד אי פעם, אבל אתם יודעים, זוהי נטייה של כל האימהות) הרי שבימים אלה אני ממש מרגישה טוב עם עצמי. אני נטו עם הילדים וגם בשעת כתיבת שורות אלו הם ספונים במיטותיהם, אם כי אני מתפלאת שהם הצליחו להירדם אחרי כמות המטוגנים שעברה היום על מחבתנו (כן, אפילו טיגנתי לביבות וסופגניות).

ובכן, איפה היינו? במקום מלא בסטייל והכי טבעי שיש: בפרדס. נסענו למושב הדתי גמזו (הסמוך לשוהם), חנינו בצד הדרך, עלינו בשביל חולות משופע והגענו ליעדנו. קיבלנו שקיות חומות ומרשרשות (ידעתי שתתעוררו כשרק תקראו על שקיות מרשרשות), מגזמות וחגגנו בקטיף משפחתי מגבש וצבעוני.

מצאתי לנכון לספר משהו שלמדתי מהמדריכה: יש בפרדס הזה לימון מתוק והוא ממש יכול להציל במצבים של מחלת הפה והטלפיים או במקרים שונים של פצעים בפה, אצל ילדים למשל. יש עדויות למקרים קשים שבהם הלימון הזה ממש הציל במצבים נואשים ולכן מצאתי לנכון לשתף אתכם במידע כי גם אם הוא לא קשור ישירות לבלוג. הוא פשוט חיוני וחשוב.